תמ"א 38

תמ"א 38 היא תוכנית המתאר הארצית לחיזוק מבנים קיימים בפני רעידות אדמה.
תוכנית זו אושרה בממשלה בשנת 2005 ומטרתה העיקרי היא חיזוק וייצוב מבנים אשר אינם עומדים בחוקי התקן של עמידה בפני רעידות אדמה.
החשיבות של תמ"א 38 זו היא גדולה, מפני שמדינת ישראל נמצאת במקום פעיל ססמית מה שאוטומטית מכניס אותה לכלל סיכון מפני רעידות אדמה, הצפי אומר שכל כ- שמונים שנה יש באזור רעידת אדמה משמעותית הדורשת התייחסות. למרות זאת כ- ארבעים אחוז מן המבנים בישראל לא עומדים בתו התקן בפני רעידות אדמה.
מחקרים מוכיחים כי הערכות נכונה מפני רעידות אדמה, מצמצמת בצורה משמעותית את הנזקים כמו כן את מספר הנפגעים. תמ"א 38 יוצאת לפועל בדיוק בגלל זה, לכן אין צורך לחכות שזה יקרה ואז להבין רק בדיעבד את הטעויות אלא להיערך נכונה לכל מצב ומקרה שיכול להגיע בעתיד.

מי זכאי?

בשנת 1975 נכנס חוק שנקרא ת"י 413- זהו התקן הישראלי לעמידות מבנים בפני רעידות אדמה. אומנם עד שנת 1980 רוב המבנים לא עמדו בתקן זה.
לכן זכויות תמ"א 38 מאפשרת זכאות לתוספת זכויות בנייה, לפני היתר הבנייה שיצא בינואר 1980 ושאינם נבנו על פי התקן של ת"י 413.
גם מבנים שנבנו אחרי תאריך זה ולא נבנו על פי תקן הת"י 413  זכאים לחיזוק, לאחר אישור מהנדס שהם אכן מהווים סיכון בעת רעידת אדמה, אך בלי זכאות לתוספת בנייה.
קבלת היתר לאישור תוכנית תמ"א 38 בבניין תלויה בשיקולים של הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה.

הזכאות לתמ"א 38 אינה חלה על המקרים הבאים:

מבנים אשר פטורים מחיזוק על פי חוק התקן של ת"י 413. מדובר במבנים של שתי קומות ומטה בעלי שטח שלא עולה על 400 מ"ר.

מבנים שמתוכננים להריסה על פי צו בית משפט או על פי תוכנית פינוי ובינוי.

מבנים שלרוב לא מאוכלסים בבני אדם כמו בתי איחסון.

מבנים 'פיראטיים', שנבנו ללא היתר בנייה חוקי.

ועדה מקומית רשאית בכל עת  לאשר תוספת שטח להרחבה של דירות קיימות לצרכים של חיזוק מבנה מפני רעידות אדמה.
הביקוש הגדול ביותר הוא באזורי ביקוש כמו תמ"א 38 בתל אביב ובשאר ערי המרכז והשרון כאשר בצפון ובדרום אין כדאיות כלכלית לביצוע התוכנית.